<h1>ספר התרומות שער נ"ב חלק ג'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ויש לברר שליש הנעשה ע"י שליח וכיצד כגון שבא הלוה ושליח המלוה לפני השליש ואמר לו השליח אני שליח המלוה שנתן לי שט"ח זה שהיה חייב לו לוה לזה להביא שליחותו אליך ולמסרו בידך על ענין כך וכך, הכל בפני הלוה, וכן עשה השליש שקבל השטר מיד השליח על שם המלוה, אח"כ בא המלוה ואמר לשליש הלא אני לא שמתיך שליש מפי אל פיך אבל פלוני שאמר לך שהוא שלוחי מינה אותך שליש והנה לא עשיתיו מעולם שליח בדבר זה אלא הוא הוא הוציא שטר זה מביתי שלא בידיעתי או גזלו מידי והביאו לך וכל מה שעשה שלא ברצוני עשה ושלא מדעתי מהו, מי אמרינן כיון שהשליש אינו יודע שהענין מן השליח כי אם מן המלוה והוא לא השלישו בידו, וגם אינו ידוע אם המלוה כיחש או אמר אמת ונסתלק ממנו דין שלישות ויש לו להחזיר שטרו למלוה, שהרי הוא יודע שהיה שלו ואינו בריא שהמלוה הורע כחו בשום ענין ממנו, או דילמא כיון שיצא מתחת ידו של מלוה והוא בידו של שליח על פי מה שאמר לו זה שמסרו לו יש לשליש להתנהג. ומפני שנסתפקתי בזה שאלתי פי הרמב"ן וזה אשר השיב לי [סימן נ"ט], נ"ל השליח נאמן ואפילו ליתיה קמן, כיון שאמר שליש בשעה שהיה שטר יוצא מתחת ידו של שליח אמר לי על ענין זה מסרוהו לידי למוסרו לך נאמן, שרואין אותו כאלו בב"ד אמר כן השליח בשעה שהיה השטר בידו, דהא שליש נאמן הוא לומר כך וכך אמר לי שליח. וה"נ מוכחא שמעתא [גיטין ס"ד ע"א] דאמרינן ומודה רב הונא דאי אמרה לדידי אמר לי לגרושין יהביה ניהלה, ואקשינן מי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן ואיהי מהימנא, אלמא רב חסדא דאמר שליש גופיה מהימן כי מפיק ליה קמן איהי מהימנא ודאי כדאתיא מחמת טענה דידיה. והוי יודע שהראב"ד ז"ל נראה כחולק בדיננו זה במה שכתב בפירושיו [ב"ב ל' ע"א] גבי עובדא דההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבנתה דאמר לי דזבנה מינך, א"ל לא קא מודית דארעא דידי היא ואת מיני לא זבנת. וכתב הרב ז"ל דהב"ע דאיהו לא ידע כלל דשל מערער זו היתה אלא מפיו של זה המוכר ולא אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר אלא בדבר שהאוסרו אוסרו מידיעתו ומתירו מידיעתו, אבל הכא זה שמע מפי המוכר כי של זה היתה מתחלה ובאמת היה ראוי להאמינו דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי [וכי הדר אמר] אנא זבינתא (מינך) [מיניה] זה הדבר אצלו בספק ואין להאמינו על זכותו, א"כ ה"ל גביה ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי. אלו דבריו. ויש להם קצת דמיון בנדון שלפנינו, אלא שאינם דברים נכונים לענין דין חזקה, וכ"ש שהוא פשוט לענין השלישות הזה דודאי עושין כמו שאמר שליח ראשון לשליש שהשטר יוצא מתחת ידו, ע"כ.
